גזר דין בתיק תפ"ח 48080-02-11

כללי

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

הנאשם הודה - לאחר שמיעת כל הראיות ובטרם נשמעו הסיכומים - במסגרת הסדר טיעון, שלפיו הסכימו הצדדים כי הנאשם יודה ויורשע, התביעה תגביל עצמה לעונש מאסר בפועל של שבע שנים, והטיעון של ההגנה יהיה חופשי.

2.         להלן יפורטו העובדות של כתב האישום, שבהן הודה הנאשם.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום התגוררה מ.ג. (להלן: " המתלוננת") יחד עם בן זוגה, נ.מ., בתל אביב. ביום 14/2/11 או בסמוך לכך פגש נ.מ. את הנאשם בבית קפה בתל אביב, והנאשם סיפר לנ.מ. שהוא מחפש עובדת לבית הקפה שלו בעיר אשדוד וכי הוא מציע שכר חודשי של 5,000 ש"ח. נ.מ. הציע לנאשם להעסיק את המתלוננת. בהמשך לכך, ביום 17/2/11 או בסמוך לכך שוחח נ.מ. בטלפון עם הנאשם, והשניים סיכמו כי בשעות הערב יגיע הנאשם כדי לקחת את המתלוננת אתו לאשדוד על מנת להעסיקה כפי שהציע. בשעה 22:00 או בסמוך לכך הגיע הנאשם למקום מגורי המתלוננת ונ.מ., והמתלוננת התלוותה אל הנאשם על מנת לנסוע אתו באוטובוס לאשדוד. הנאשם והמתלוננת נסעו באוטובוס לאשדוד, ירדו בתחנה, והמתלוננת, אשר זו הייתה הפעם הראשונה שבה הייתה בעיר אשדוד, הלכה אחרי הנאשם. תוך כדי הליכה, כשהבחינה המתלוננת שהם הולכים ומתרחקים מאזורי מגורים התקשרה המתלוננת לנ.מ. ואמרה לו שהם הולכים כבר זמן רב ולא הגיעו למרכז כלשהו וכי מסביב יש חול. נ.מ. ביקש לדבר עם הנאשם בטלפון הנייד, והנאשם אמר לו שהוא גר רחוק, אך תיכף הם יגיעו לביתו, ושהכול בסדר.

הנאשם והמתלוננת המשיכו ללכת. כשהגיעו לאזור של החולות מול חניית השוק העירוני, ליד מבנים נטושים, חטף הנאשם את מכשיר הטלפון הסלולארי מידי המתלוננת. המתלוננת ביקשה מהנאשם להשיב לה את הטלפון, והנאשם זרק את המכשיר לחול. הנאשם אחז בכוח בצווארון המעיל שהמתלוננת לבשה והורה לה להתפשט. המתלוננת סירבה, והנאשם, בעודו אוחז בצווארון המעיל של המתלוננת בידו האחת, פתח בידו השנייה את רוכסן מכנסיה והוריד את מכנסיה ואת תחתוניה בכוח עד לברכיים. המתלוננת ניסתה להתנגד למעשי הנאשם, דחפה אותו וצעקה שיעזוב אותה, אך הנאשם המשיך לאחוז במתלוננת, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו עד לברכיים, דחף את המתלוננת לאחור עד שנשכבה על גבה, נשכב מעליה ואנס אותה, בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה פעם אחר פעם, עד אשר בא על סיפוקו.

הנאשם קם, הרים את תחתוניו ואת מכנסיו, ובזמן שהמתלוננת קמה אף היא והרימה את תחתוניה ואת מכנסיה, הושיט הנאשם את ידו לכיס האחורי של מכנסי המתלוננת ולקח משם את כספה בסך 5,000 דולר. הנאשם מסר למתלוננת את מכשיר הטלפון הנייד שלה. המתלוננת ברחה מהמקום כשהיא צועדת לבדה לכיוון הכביש, שם יצרה המתלוננת קשר טלפוני עם נ.מ., אשר שלח מכרים שלו מאשדוד לאסוף את המתלוננת.

הטיעונים לעונש

3.         ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 7 שנים וכמו כן מאסר מותנה.

נטען כי המעשים שבהם הורשע הנאשם הם חמורים ומכוערים: הנאשם, שהוא פליט ומהגר עבודה, פגע במתלוננת שנמצאת במצב פגיע במיוחד בשל היותה פליטה ומהגרת עבודה אף היא, והוביל את המתלוננת בתואנה שהוא לוקח אותה לעבוד. לאחר האונס האלים והגניבה הותיר הנאשם את המתלוננת על חוף הים באשדוד, בלילה, במקום שהיא איננה מכירה וכשהיא כלל אינה דוברת את השפה העברית ודוברת בקושי את השפה הערבית. עוד הודגש שהודאת הנאשם באה רק לקראת סיום ההליך המשפטי, כך שגם אם נחסך זמן שיפוטי מסוים, לא נחסך הצורך בהעדת העדים ובכלל זה העדת המתלוננת.

ב"כ המאשימה הפנתה לע"פ 4151/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7/4/08), שבו אושר עונש של 7 שנות מאסר בפועל על מי שהורשע בעבירות של ניסיון אינוס ושל ניסיון למעשה סדום כלפי עובדת זרה; ולע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11/8/08), שבו הוחמר עונשו של קטין, שהורשע בעבירות של מעשי סדום כלפי תייר זר, והועמד על 5 שנות מאסר בפועל.

4.         ב"כ הנאשם הדגיש, בין היתר, כי הנאשם הודה בכתב האישום וחסך מזמנו של בית המשפט. עוד נטען כי מבלי להקל ראש בעבירות, אין מדובר בעבירות שבוצעו תוך כדי אלימות קשה; וכן פורטו נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם: מדובר ביליד סודן אשר ברח מארצו בשל בעיות שבטיות, ודרך הגעתו של הנאשם לישראל הייתה קשה מאוד. הנאשם הוא בן למשפחה בת 7 נפשות, חלק מאחיו נשארו בסודן, והוא שוהה בישראל לבדו. ב"כ הנאשם הוסיף כי זהו מאסרו הראשון של הנאשם וכי הנאשם נמצא כשנה וחודש במעצר, ללא קשר עם בני משפחתו. הסנגור עמד על שיקולי הענישה השונים וציין כי לאחר מאסרו צפוי הנאשם להיות מגורש מישראל, ובכך יושגו אינטרס המניעה וההגנה על שלום הציבור. על כן עתר ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת מאסר של 4-3 שנים בפועל, שהיא לטעמו תקופת מאסר ראויה.

5.         הנאשם אמר בבית המשפט: "אני מצטער מאוד ומתחרט מאוד. הדברים שעשיתי לא יחזרו אף פעם. פעם ראשונה שעשיתי ולא אעשה זאת שוב. התנאים שלי מאוד קשים פה ואני לבד פה. גם הקשר עם משפחתי מאוד חלש. אין אף אחד שעוזר לי פה. אני מבקש את רחמי ביהמ"ש".

דיון והכרעה

6.       החומרה והכיעור העולים ממעשי הנאשם הם רבים. הנאשם הציג כלפי המתלוננת ובן זוגה מצג תמים, שלפיו הוא מוכן להעסיקה ולהביאה למקום העבודה. בפועל, הנאשם ניצל לרעה את האמון שניתן בו וכן את חולשתה ואת מצוקתה של המתלוננת. הנאשם לא בחל בהפעלת כוח - גם אם אין מדובר באלימות ברף הגבוה - על מנת לבצע את זממו, והתעלם מהתנגדותה, מהפצרותיה ומתחנוניה של המתלוננת. לבסוף הוא אף זנח את המתלוננת במקום מבודד, בשעת לילה מאוחרת, לאחר שאנס אותה וגזל ממנה את כל כספה. בכך פגע הנאשם, בצורה חמורה ומכוערת, בגופה ובכבודה של המתלוננת, בנוסף לפגיעה בקניינה על ידי גניבת כספה - באופן המחייב ענישה קשה (ראו למשל והשוו: ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25/1/07), בפסקה 70).

לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים לחומרה ולקולה ובהם: חומרת העבירות ונסיבותיהן, מן הצד האחד; ומן הצד האחר, הודאתו של הנאשם בכתב האישום, אשר באה אמנם לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק ובכלל זה עדות המתלוננת, אך עדיין יש בה משום נטילת אחריות על מעשיו, ונסיבותיו האישיות של הנאשם; וכן לאחר שנתנו דעתנו לשיקולי הענישה השונים ולאיזון הראוי ביניהם - החלטנו להטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א.         6 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינן מיום מעצרו 18/2/11.

ב.         שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין שהיא פשע או עבירת רכוש שהיא פשע, במשך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר.

ג.          6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש או עבירת מין שהיא עוון, במשך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר.